"מה קרה, שילה, משגעים אותך הילדים?", שאל חיים וחייך אלי, עיניו מביטות במבט מעריץ בגופי העירום והשזוף, רגלי הארוכות ושדיי הבינוניים אך הזקופים כשבמרכזם פטמות וורודות .
הנה, עוד הבדל בינינו, בעוד שעם השנים, באופן טבעי לדעתי, התשוקה והמשיכה שלי אל חיים ירדו, חיים עדיין מעריץ אותי ואת גופי כביום הראשון בו נפגשנו. אני מודה שזה מחמיא לי, אבל לפעמים זה גם מלחיץ, קינאתי ביכולת שלו להמשיך לחשוק ולהתרגש לאורך זמן כה רב בתוך דירות דיסקרטיות. אני עדיין אוהבת אותו, נהנית לשכב איתו, אבל כבר זמן רב, אני מתגעגעת לחזור לריגוש שחוויתי לפני שנים, כזה שיטלטל את כל חושי.
"כן, אתה יודע," עניתי לו, "זמן כה רב חלמתי על החוף הזה, והשקט הזה וכל פעם שאני נרגעת ומתחילה ליהנות, הם שוב צורחים"
"יודעת מה, אולי תשחי קצת לשם?" והצביע לעבר האי הקטן והנטוש שהיה במרחק של כמאה מטר מאתנו, "קחי לך קצת זמן לבד, אני אשמור על הילדים"
התרוממתי בהתלהבות, "רעיון מצוין!" אמרתי ונשקתי לו על לחיו, "אתה בטוח שזה בסדר? אתה תסתדר?"
"זה בסדר, זה בסדר," אמר חיים, "אני אסתדר, אל תדאגי".
כזה הוא חיים, וכזה הוא תמיד היה, תומך, יציב, צפוי, רגיש, נדיב.
נכון שבמיטה הוא כבר לא שיגע אותי כמו פעם, והתדירות של יחסי המין בינינו ירדה עם השנים, אבל גם שם, במיטה, הוא רגיש, מפנק ונדיב, ובסך הכול טוב לי איתו. לגבי השאר, טוב, בשביל זה יש חלומות, פנטזיות, וויברטור משובח, שבמקרה או לא, גם אותו חיים קנה לי…
קמתי בזריזות, אספתי לתוך שקית ניילון, סנדלים, מגבת קטנה, בקבוק מים, אפרסק עסיסי, שמן שיזוף והחבילה הזעירה והסודית שלי, כמו דירות דיסקרטיות בחיפה.
האי היה בטווח ראיה, קוטרו כחמש מאות מטר והוא היה מוקף במפרצונים קטנים פרטיים.
לא חששתי לשחות לשם עירומה, כשרק סנדלים לרגליי, כבר תכננתי למצוא לי איזה מפרצון פרטי, להתמרח היטב, לשכב, כמו שאני אוהבת, חלק במים וחלק בחוץ, ולהתענג לי על השקט.
נשקתי לחיים שוב, ופסעתי לעבר המים, כשמבטים של גברים, שנשלחו לעברי, גרמו לי לזקוף את גבי בגאווה.
זה היה די חדש לי, שגברים בוחנים אותי ללא בושה, כשאני עירומה, בוחנים את פטמותיי הזקורות, את ערוותי המודגשת בפלומת שיער מטופחת, המבטים שלהם תמיד העבירו בי צמרמורת של ריגוש, פה ושם ראיתי יד נשלחת לסדר איבר סורר במקומו, (בעשרת הימים שלי בחוף הזה, כבר ראיתי איברים רבים מספור, גדולים וקטנים, מכוערים ויפים, זקופים ורופסים, כמעט ויכולתי לעשות דוקטורט בנושא).
בכלל, כל השהות בחוף הייתה דואלית בהקשר המיני, על פני השטח, זה היה הכי לא מיני שיש, פגשנו ודיברנו עם אנשים עירומים, כאילו זה הדבר הטבעי ביותר ממש כמו נערות ליווי , מצד שני, מתחת לפני השטח תמיד היו ההצצות הקטנות, המבטים החוקרים, הכול בשליטה ובנימוס, כמובן.
וידאתי שהשקית אטומה היטב, קשרתי אותי לצווארי, זינקתי למים ושחיתי לכיוון האי, הגעתי אליו בתוך כרבע שעה, טיפסתי בזהירות על הסלעים, על אף המרחק, עדיין יכולתי לשמוע את קולות צהלות הילדים יחד עם חיים, החלטתי לחצות את האי אל צידו המרוחק, אם שקט, אז עד הסוף.
פסעתי על השביל, נזהרת מהקוצים, וכמעט התנגשתי במישהו שבא מולי. זה היה רגע מביך, כי היינו די קרובים אחד לשני והעובדה שהוא היה לבוש, בזמן שאני הייתי עירומה, גרם לי להרגיש חשופה ופגיעה.
נסוגותי אחורה, נתקלתי באבן וכמעט מעדתי, הוא אחז בידי, ייצב אותי, ושאל אותי באנגלית מתנגנת אם אני בסדר. הסתכלתי עליו ברפרוף, מחמת המבוכה, קלטתי שהוא גבוה, עם שיער בהיר וארוך, אסוף בקוקו, לבוש בבגדים צבעוניים ומעט בלויים מהמזרח הרחוק. באותו רגע עלתה בראשי המחשבה, שאם הוא היה רוצה לתקוף אותי, או לאנוס אותי, אף אחד לא היה שומע אותי צועקת. התעורר בי פחד קל ומיהרתי לחמוק ממנו ולהמשיך הלאה. מאחורי שמעתי אותו מסתובב, אך הוא לא עקב אחרי והרגשתי הקלה, נערות ליווי אשדוד.
כעבור עוד כעשר דקות, מצאתי את המקום שהתאים לי, מפרצון קטן, מוקף סלעים, כעשרים מטר רוחבו, מכוסה בחול בהיר ונקי, ועוטף מים צלולים בצבע טורקיז. השביל שהוביל אליו, היה מוסתר בחלקו על ידי שיחים, זו כנראה הייתה הסיבה להיותו שומם מאדם.
התיישבתי על החול, גבי אל הסלעים שהסתירו אותי לגמרי
מהעוברים בשביל, הייתי בעולם שלי, בשקט, כשרק רעש הגלים נשמע.